תוכן המאמר: א. תיאור ארץ ישראל באגדה שבחה של ארץ ישראל פירותיה של ארץ ישראל מדרשים שיש בהם הד של ימים רעים ב. מדרשי המקומות מדרש מקום גיאוגרפי מדרש האגדה לבמדבר כא, יג-יז מדרשים המוסרים פרטים מדויקים מקומה של סדום סדום במסורת העממית של הערבים ג. מדרשי המקומות המדומים ד. מדרש ההעברה העברת מקומות ממקומם הנכון ה. קווים להיקף הישוב היהודי לאחר החורבן תקציר: שיטות האגדה בתיאור ארץ ישראל. מילות מפתח: אגדה |
"אמר ר' לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר: הלוואי לא יהא חלקי בארץ הזאת! כיוון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עסוקים בנכוש בשעת הנכוש, בעדור בשעת העדור, אמר: הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת! אמר לו הקב"ה: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'" (בר' טו, יח).אף בדברי שבח אלה חבוי תיאור עניותה של הארץ. בימיו של ר' לוי התחיל להתבלט ביתר שאת יתרונו של היישוב היהודי הגדול והאיתן בבבל למול ארץ ישראל המדולדלת. בבל התחילה לתפוס את מקומה של ארץ ישראל כמרכז האומה. מצבם החומרי והמדיני של היהודים היה בדורות ההם בבבל בדרך כלל הרבה יותר טוב מבארץ ישראל, ומובן שבלב רבים מן העם נתעוררה השאלה: למה הוצרך אברהם ללכת מארצו העשירה והמבורכת - ארם נהריים - לארץ דלה ממנה, למה לא נעשתה ארם נהריים ארץ הבחירה? הדרשן מודה בתשובתו, כי ארם נהריים עשירה יותר (מה שאין כן באגדה הקדומה, שלפיה משובחת ארץ ישראל מכל הארצות כאמור לעיל). אבל לא העושר עיקר - חיי עבודה, יושר ופשטות טובים הימנו ואלו אפשריים בארץ יותר מבמקומות אחרים.
"'יששכר חמור גרם' - מדבר בארצו, מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך ארצו של יששכר בקעה מכאן ובקעה מכאן והר באמצע.מדרש זה הנהו מזיגה של מדרש כתובים, תיאור גיאוגרפי ופרטים בדבר מקומות מיוחדים, והריהו והדומים לו יכולים לשמש מקור לידיעת הארץ בימי קדם.
'רובץ בין המשפתים' - אלו שתי בקעות: בקעת אכסלו ובקעת יזרעאל.
'וירא מנוחה כי טוב' - זו תנעם;
'ואת הארץ כי נעמה' - זו נעים".
"עשוי מערות מערות ושכנגדו עשוי סלעים סלעים בולטים, נכנסו האוכלוסין (של האומות) לתוך המערות ואמרו: כשירדו ישראל לתוך הנחל... נהרוג את כולן. רמז הקב"ה והקיפו (קרבו) ההרים ראשיהם זה לזה... נכנסו הסלעים (הבולטים) לתוך המערות ורצצו כל אותן הגיבורים" (של האומות שנחבאו שם) וגו'.תיאור המקום והשתלשלות האגדה מוכיחים, שלפנינו מסורת עממית מקומית, שנשתמרה ביישוב יהודי שהסתכל במשך דורות בצורה המיוחדת המופלאה של הנחל ודמיונו נתרשם ממנו. מסורות כעין זו מצויות כמעט בכל מקום שיש בו איזה דבר: סלע, אבן, הר מערה, צבע האדמה - מיוחד בצורתו ומושך את לב המסתכל בו. המטבע המדרשית שטבעו חכמי האגדה במסורת עממית זו הנה דרגה שנייה בהתפתחותה. לא מצאנוה אלא במקורות מאוחרים (במדבר רבה, תנחומא), ואילו במקורות קדומים (מדרשי ההלכה) נזכרת אמנם עצם האגדה, (אגב פסוקים אחרים) אבל היא אינה משמשת עדיין פירוש לפסוקים הנ"ל בספר במדבר. נמצאנו למדים, שמדרשי ההלכה ידעו את האגדה שלנו בדרגת התהוותה הראשונה. אולם גם אחר כך לא זזה ממקומה ולא חדלה להיות מסורת מקומית, שכן מצינו בברייתא:
"הרואה... מעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש... על כולן צריך שייתן הודאה ושבח לפני המקום".הרי שהיו מכירים את המקום ומבקרים בו.
"אמר ר' יהושע בן לוי: עד עכשו אם ילקט אדם מטה מאוירה של סדום ויתן בערוגה אחרת - אינה מצמחת".מדברים אלה למדנו שמקומה של סדום היה ידוע להם. דבר זה משמיענו מדרש אחר ביתר בירור ומפאת חשיבותו כדאי לעמוד עליו בפרטות:
"'וכמו השחר עלה' (בר' יט, טו) - אמר ר' חנינא: מאילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין; משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעה מילין. ומנין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעה מילין? דכתיב: 'וכמו השחר עלה' וגו' (יצא לוט מסדום) וכתיב (שם, כג): 'השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה'. ומסדום לצוער ארבעה מילין? הלא יותר הם? אמר ר' זעירא: המלאך היה מקדד (מיישר) לפניהם את הדרך, ומנין מאילת השחר עד שיאור המזרח ארבעה מילין? כמו וכמו (שם; כלומר מו' יתירה), מילה דמיא לחברתה.אילת השחר היא כעדות חז"ל, ההופעה הקלושה הראשונה של אור במזרח הרקיע, כשעה וחצי לפני הנץ החמה. כשלושת רבעי שעה אחרי אילת השחר מאירים פני המזרח, זאת אומרת: עמוד השחר הקטן בתחילתו גדל באורכו והא פרוש על פני כל הפאה המזרחית של הרקיע ומאיר אותה מצפון עד דרום. משיאור המזרח עד הנץ החמה עוד כשלושת רבעי שעה.